מבנה, כמו יצור חי, מורכב מ”שלד” – כלומר, העצמות הנושאות אותו – ומ”עור” – המעטפת החיצונית שלו. כאדריכלים, עומדות בפנינו שתי ברירות עקרוניות כשאנו ניגשים לעיצוב הבית : אפשרות אחת – אנחנו יכולים להראות את אותן “עצמות”, ולהבהיר למשתמשים איך עובדת הקונסטרוקציה של הבנין, איך המשקל של המבנה מועבר מהגג לקרקע, ועל מה נשען כל אלמנט. האפשרות השניה היא להסתיר את הקונסטרוקציה בתוך הקירות, לא לתת לה ביטוי אדריכלי, ולהראות רק את מה שעוטף אותה – את ה”עור”. במהלך ההיסטוריה הארוכה והמפותלת של סגנונות אדריכליים אנחנו רואים דוגמאות לשתי האפשרויות.
עיצוב הבית הזה בשכונת בצרון בתל אביב התבסס על כך, שהחלטנו להראות את העצמות : בנינו גלריה פנימית בחלל קיים. בחרנו באפשרות הראשונה: להראות בברור את השלד – במקרה הזה , את עמודי הברזל וקורות הברזל הנושאים את תוספת הגלריה, את כל עבודות המסגרות – במקום להסתיר אותם כמקובל בתוך קירות או תקרות גבס. עמודי הברזל נשארו חשופים, ורצפת הגלריה מונחת כולה מעל הקורות, כך שהן נראות מחלל הסלון (כמובן שדאגנו לבידוד אקוסטי הולם, כדי שרעשים מהקומה העליונה לא יזעזעו את התחתונה).
אפשר לראות בברור את החיבורים בין הקורות והעמודים, וגם את החיבורים של הקונסטרוקציה כולה למבנה הקיים. כמובן שכל זה מצריך דייקנות בביצוע במהלך כל עבודות הבנייה והשיפוצים.
בכוונה השארנו את כל חלקי הברזל של עבודות המסגרות בצבעם הטבעי, עם מעט חלודה עליהם, ודאגנו רק לצבוע אותם בלק שקוף המעכב את המשך תהליך החלודה.
קונסטרוקציה מקורות ברזל בעיצוב פנים הבית.
מכיוון שהחדר כולו הוא צר וארוך, השתמשנו בעמודי הברזל , שתפקידם הראשוני הוא לשאת את קורות הברזל, כאמצעי לחלוקת החלל לאזורי פעילות שונים. מצד אחד שלהם נמצאת פינת הספריה, ומצדם השני – הסלון. כך משתלב המבנה ההנדסי עם החלוקה הפונקציונלית של הבית, ושניהם יחד יוצרים את השפה האסטתית היחודית לו.
אותה שפה אסטתית מוצאת את המשכה גם בסגנון הריהוט, בצבעים, ובתמונה שעל הקיר – וגם בפרטים כמו תאורה (שורת מנורות התלויות בין העמודים ומדגישות אותם):
בספסל ישיבה, שמשמש גם למכשירי הטלביזיה:הוא בנוי מאדני רכבת ישנים, גסים במכוון:
ואפילו בשרותי האורחים הקרובים:
(צילומים: מעוז ברדה)
ׁהנה עוד בית הנמצא באותה שכונה: קצת דומה, קצת שונה