כאשר אנו נכנסים הביתה מבחוץ, קורה לנו משהו רגשי – אנחנו עוברים מהעולם החיצוני, בו אנחנו תמיד זרים, לתחום האישי, האינטימי, שהוא באמת שלנו. אנחנו עוברים ממקום בו אנחנו פגיעים – למזג האוויר, למכוניות, לאנשים לא מוכרים, לרעש – אל מקום המגן אלינו מכל אלו.
בעבר, כשהסכנות בחוץ היו רבות עוד יותר, כניסה לבית הייתה בעלת חשיבות מרובה. אזור זה תוכנן ועוצב בקפידה רבה: מצד אחד, מי שיכול היה להרשות לעצמו עשה ניסיון להרשים את האורחים בפאר רב ככל האפשר: שדירות עצים ארוכות, גינות קדמיות מרהיבות, מדרגות מרשימות, דלתות ענקיות ומפוסלות, תאורה דרמטית.
ומצד שני, הכניסה לבית סיפקה גם הגנה ממשית בפני אויבים – שערים, גשרים, בריחים, תעלות מים, עמדות שמירה – ובפני פגעי מזג האוויר – חדרי כניסה גדולים ומבודדים משאר החדרים.
שני האספקטים האלו – הרושם והגנה – הביאו לכך שהכניסה לבית הייתה מודגשת וחשובה.
והיום?
היום קצת שכחנו זאת: אנחנו נוטים להתייחס לכניסה ככניסה ותו לו. ברוב הדירות החדשות הנבנות היום, דלת הכניסה נפתחת ישר מחדר המדרגות המשותף לתוך הסלון, בלא שיהיה אזור כניסה נפרד. אין הדרגתיות במעבר, אין הכנה נפשית לאופיו של הבית. אין סוד ומסתורין בכניסה לבית, אין יותר הפתעות. מבחינה פונקציונלית – חסר מקום לתליית מעילים, מטריות , ארנקים, מראה .
יצירת אזור כניסה נפרד לא דורשת הרבה שטח. הכלל צריך להיות: להתייחס לכניסה כאל פונקציה חשובה בבית, ולהקדיש לה מספיק מקום ומספיק תשומת לב!
גם מבחוץ יכולה כניסה לבית להיות בעלת חשיבות ומשקל: נוכל להשתמש בספסלי ישיבה מזמינים, בעציצים, בתאורה נעימה, בשילוט יפה, ברחבת כניסה גדולה, בעיטורי קיר, במדרגות . הנה דוגמה לכך – כמה אלמנטים פשוטים ביותר שיוצרים תחושה של “מקום” בכניסה לבית:
וכמובן: כל מה שנאמר כאן לגבי דלתות כניסה נכון גם לגבי הכניסה לחצר הבית. גם כאן, כדאי להשתמש באלמנטים אחדים, שידגישו את המעבר. בדוגמא למטה אנחנו רואים שער כניסה פשוט לחצר. מה נותן לו את לכניסה הזו את הייחוד שבה? שורת העציצים בחזית, מדרגת אבן קטנה מתחת לשער, וקשת של צמחיה מעליו.
(הנה משהו על איך השתנתה הכניסה הזו במהלך עבודות הבניה והשיפוצים)
לפני הכניסה הביתה : תנו לעצמכם לעצור ולנשום – לרגע.
(ועד כתבה מאתר “מקו” על איך נראית הכניסה לבית שלי? )