אני אוהבת בתים אישיים – בתים שלא נראים כאילו יצאו מהמהדורה האחרונה של מגזין עיצוב, אלא נבנו סביב האופי וההיסטוריה של הגרים בהם. אני תמיד מחפשת את אותו המשהו שיהפוך את הבית לאישי, ליחודי.
הנה סיפור על בית כזה – שיפוץ בית במושב בשרון, שכולו נסוב סביב…שולחן נגרים!
זוג צעיר רכש בית ישן במושב. הם היו בתחילת דרכם המשותפת, וחלמו על בית בכפר, על נוף ושקט, על גינה גדולה שבה ישחקו הילדים שיוולדו להם (בינתיים כבר נולדו שתי בנות…)
הבית שקנו היה כבן שלושים, תקין אך חסר חן לחלוטין. מגרעתו העיקרית היתה בכך שהיה אטום וסגור לנוף הכפרי היפה שבחוץ: החלונות היו קטנים (ונשארו תמיד סגורים בתריסים) , ולגינה, המשתרעת משלושת כיווני הבית, היה רק פתח יציאה אחד. ברוח התקופה בה נבנה הבית, היו בו הרבה חללים קטנים, סגורים, והתחושה הכללית היתה של מחנק.
הצורך של הדיירים, וגם שלי כאדריכלית, היה לפתוח – לפתוח את התריסים, לפתוח את הבית לגינה ולנוף, לפתוח את הפינות, לפתוח את החלל.היה לנו ברור שהחלונות החדשים יהיו אלמנט מרכזי באדריכלות ועיצוב הפנים.
בחרנו בחלונות מפרופיל בלגי מברזל, צבועים בצבע חציל.
הפרופילים העדינים ממסגרים את הגינה ואת הנוף מבלי להכביד עליהם, ומאפשרים חלוקה של שטחי החלונות הגדולים : לחלונות חלק תחתון קבוע, המאפשר להניח חפצים על אדן החלון, וחלק עליון נפתח כקיפ לאיורור ( חלון קיפ הוא חלון עם ציר תחתון). מאחורי הכנפיים הנפתחות ישנם סורגים עדינים , המולחמים לחלון עצמו ומהווים חלק ממנו.
אדני החלונות רחבים מאוד, ומאפשרים להניח עליהם דברים וגם להשתמש בהם כספסל. הם נותנים לחלון, ולחלל כולו, עומק וענין.
אביו של בעל הבית היה נגר במקצועו, ושלחן העבודה שלו עדיין היה קיים במחסן, זרוק ומוזנח . כשעלה הרעיון להשתמש בשלחן, לא הבין האב מה יש לנו לחפש עם גרוטאה כזאת, ואילו אנחנו בחרנו לשפץ אותו, להוסיף לו פלטה של שיש , ולהפוך אותו לדלפק עבודה במטבח ולפינת האוכל – ולמעשה למרכז הבית.
כדי להפוך את שלחן הנגרים לשימושי – כדי שאפשר יהיה לשבת לידו – הזזנו את הפלטה העליונה שלו הצידה, כך שנוצר מספיק מקום לרגליים. השלמנו את המשטח העליון בשיש קיסר, כך שהלשחן משמש גם כאי מטבח לכל דבר.
לרצפה נבחרו אריחי צפחה בגווני אפור. למרות המגבלות הפרקטיות – האריחים “רכים” במקצת, ולכן עלולים להשרט או להפגע – התאהבנו במראה הכפרי והגס שלהם, ולא התחרטנו. הם גם היו זולים מאוד – מה שעזר להחליט לטובתם.
כך נראה החלל המרכזי של הבית –
רצפת הסלון היתה במקור גבוהה בחצי קומה ממפלס הגינה, כך שלא היה כלל קשר בין הסלון לגינה. בניתוח מסובך קצת נאלצנו להנמיך את רצפת הסלון, כי חיבור הבית לגינה נראה לנו קריטי. הבונוס – קיבלנו בלון גבוה ומרווח:
הסלון רוהט ברהיטים בסגנון שנות החמישים והשישים, החביב על בעלי הבית:
פינת הטלביזיה מופרדת חלקית מהסלון.
הנה הגינה הקדמית. תכנון הגינה נעשה כדי שתתחבר ככל האפשר לנוף היפה שבחוץ.
לפעמים מוזר להזכר איך נראה הבית לפני הבניה והשיפוצים: הנה החלל המרכזי שלו – סגור לגינה ומחניק
וכך הוא נראה מבחוץ, לפני תחילת העבודות:
וכך זה עכשיו:
(ועוד באותו נושא: כתבה מערכת אתר HOUZZ על בית אחר ששיפצנו במושב).